מטופלת בגילאי השלושים הייתה מאד ביקורתית ושיפוטית לגבי הגברים שהיא הייתה יוצאת איתם. היא מאד שפטה אותם על מראה חיצוני, השכלה, וכו׳, והיא זימנה לחייה בני זוג שביקרו אותה, ולא נתנו לה להרגיש טוב עם עצמה. עבדנו על נושא השיפוטיות בחייה, ובמהלך הטיפול עלה שאביה גם אדם מאד ביקורתי. עשינו ניתוק כבלים אנרגטיים ממנו ומשיפוטיות, ומכל הפעמים שהיא קיבלה וחוותה ביקורת. כאשר אני שיפוטי כלפי אחרים אני גם מאד ביקורתי כלפי עצמי, ולכן עבדנו על קבלה והערכה עצמית, ועל שחרור של שיפוט ובקורת פנימית.
אחרי חודש היא נכנסה לזוגיות עם גבר שבחיים לא הייתה חושבת לפני כן שהיא תצא איתו, כי הוא לא ענה על הקריטריוניים החיצוניים שהיא חיפשה. אבל כשהיא הפחיתה את השיפוטיות ואיפשרה לעצמה לפתוח את הלב ולהתאהב לא מהראש, וממה ש״צריך״, אלא מהלב ומאיך שהוא גרם לה להרגיש, היא נכנסה למערכת יחסים אותנטית וכנה, ויציבה, שגרמה לה להרגיש טוב עם עצמה.