שמתי לב שלהרבה מטופלים יותר קל לסלוח לאנשים אחרים שפגעו בהם מאשר לסלוח לעצמם על טעויות שעשו, ועל דברים שאיפשרו לאחרים לעשות להם. כשאני לא מאפשר לעצמי לסלוח לעצמי, אני תוקע את עצמי בתוך המקום הזה, והמון אנרגיית חיים מתבזבזת במקום של האשמה וההלקאה העצמית.
עבדתי עם מטופלת על תהליך של סליחה לעצמה על כך שהתגרשה ופירקה משפחה. היו לה המון רגשות אשמה שקשורים לזה על שלא עשתה מספיק בשביל לשמור על הזוגיות שלה. שיחררנו החלטות שאוסרות עליה לסלוח לעצמה, ושמחייבות אותה להאשים את עצמה בפירוק הנישואים, ושיחררנו כבלים אנרגטיים עם אירוע הגירושין, ועוד טכניקות לשיחרור אמונות והתנגדויות שקשורות לנושא, עד שהכל השתחרר והיא הרגישה תחושת הקלה גדולה. אחרי התהליך הזה היא נפגשה עם הגרוש שלה, ויחסית למפגשים בעבר שבו המפגש היה מאד קשה וטעון, הפעם הם הצליחו לנהל שיחה נעימה, טובה, ולהגיע מהר להסכמות ללא משקעים ומטענים מהעבר.
עם מטופלת אחרת שעברה הטרדה מינית, עבדתי על סליחה לעצמה על האשמה שהרגישה בקשר לכך שהיא שיתפה פעולה עם המטריד. התהליך היה לא פשוט, והייתה הרבה התנגדות, אבל לאחר שני טיפולים הצלחנו לשחרר את הכל ולהגיע לסליחה מלאה מכל הלב, ואחר כך היא חוותה הקלה, ובשבוע שאחרי הרגישה יותר קלילה וחיובית, כאילו מטען כבד הוסר מכתפיה.